<h1>כל בו הלכ' פירוש במה מדליקין סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כ:</h2>
דין פירוש במה מדליקין פירוש לעשות פתילות. לא בלכש, (פירוש) [פירשו] בגמרא שוכא דארזא, והוא עץ יבש ודק ויש בין הקליפה והעץ כעין צמר כדמפרש בעמרניתא דאית ביה. ולא בחוסן, פירוש כתנא דדייק ולא נפיץ, והוא מלשון והיה החסון לנעורת שפי' שהפשתן החזק יהיה לנעורת, כלומר החזק יהיה חלש. ולא בכלך, פירוש פסולת משי העשוי בכובעים והוא התולעת שקורין פולי"ל, ומפרש אותו בגמרא גושקרא, מפני שהוא פסולת. ולא בפתילת האידן, פירוש מין ממיני ערבה שיש בו כעין צמר בין הקליפה והעץ. ולא בפתילת המדבר, (פירוש) [פירשו] בגמרא שברא, והוא מין עשב ארוך, ויש מפרשין אורטיג"א. ולא בירוקה שעל פני המים, מפרש בגמרא אוכמתא דארבי, פירוש הוא ירקרוקית שגדל בדפני הספינה מבחוץ כשעומדת במים במקום אחד. ואומר בגמרא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער, וטעם כל אלו הפסולין לפי שהאור מסכסכת בהן ואין השלהבת עומדת במקומה אבל קופצת ונפסקת. ושל צמר ושל שער הטעם של צמר דמכווץ כויץ ואינו דולק כלל, ושער אחרוכי מחרך. ולהכי לא תנא להו במתניתין משום דפשיטא דאינן ראויין לעשות מהן פתילה.
ולא בשמן קיק, נחלקו בו בגמרא יש מפרשים אותו עוף יש בכרכי הים וקיק שמו ונותנין מחלבו בנר ודולק, ויש מפרשים אותו שמן שעושין מגרעיני צמר גפן שקורין קוט"ו, ויש מפרשים קיקיון דיונה והוא מין עשב וקורין לו אידרא. ולא בשמן שריפה, פירוש שמן תרומה שנטמא וקורין לו כן לפי שלשריפה עומד. וביום טוב שחל להיות בשבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. לא באליה ולא בחלב, הטעם בכולן לפי שאינן דולקין יפה ויש לחוש שמא יטה.
ולא בזפת עד ירוקא שעל פני המים מדבר על פסול פתילות כמו שאמרנו, מכאן ואילך מדבר על פסול השמנים. זפת, פיג"א. שעוה, ציר"ה. והוא ר"ל שלא יתן פתילות וחתיכות זפת או שעוה בנר במקום שמן. ודוקא כי אסר שעוה להדליק חתיכות חתיכות במקום שמן אבל אם עשה נר של שעוה שקורין קנדיל"א מותר להדליק בה במקום פתילה אחרת. (ופירוש) [ופירשו] בגמרא דכל אלו שאמרו אין מדליקין בהן דוקא מתוך הנר שקורין לומניי"ר אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה על גבי קרקע בין על גבי מנורה.
<h2>דף כא.</h2>
ואין כורכין דבר שאין מדליקין על דבר שמדליקין בו להדליק בו אבל להעבות ראש הפתילה כדי להרבות אורה מותר. ולשון הגמרא על זה להקפות. ור"ש ז"ל פירש להקפות להיות סומך עליו ראש הפתילה שלא תטבע בשמן מלשון ויצף הברזל דמתרגמינן וקפא פרזלא. בעטרן, פירוש פסולת הזפת אחר שהוציאו הזפת מן האש על ידי אש דבר צלול וזך כשמן ונקרא עטרן, ויש לו ריח רע עד מאד ולפיכך אין מדליקין בו שמא יניחנו ויצא, והדלקת נר בשבת חובה כדאמרינן [כ"ה ע"ב] ותזנח משלום נפשי זה הדלקת נר בשבת, פירוש שבמקום שאין בו נר אין שלום לפי שאדם הולך בחושך ונכשל ואז כועס על בני ביתו.
<h2>דף כד:</h2>
והר"מ ב"ר יוסף היה אומר אחר במה מדליקין תניא [י"ב ע"א] אמר רבי חנניא חייב אדם למשמש בגדיו ערב שבת עם חשיכה שמא ישכח ויוציא. אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבתא. ואחר כך יאמר א"ר (אליעזר) [אלעזר] א"ר חנינא תלמידי חכמים וכו', קדיש על ישראל ועל רבנן וכו', עלינו לשבח. והולכין לבתיהם ומוצאין שם מטה מוצעת ונר דלוק ושולחן ערוך כמו שביארנו, ומוזגין את הכוס ומקדשין עליו, ושותה ממנו מלא לוגמיו, ומשגר לכל אנשי ביתו, ואחר כך בוצע על שתי כיכרות ואוכלין, ואחר כך מברכין ברכת המזון ומזכירין בו שבת כמו שביארנו, שאמרו ז"ל [פסחים ק"ו ע"א] תרי קראי כתיבי זכור ושמור מלמד שטעון זכירה בין בקידוש בין בברכת הזמון.
שומשומין, זרע דק הוא הקורין לו בבו"ט. צנונות, זרע של צנון. דגים, שמן קרבי דגים שנמוחו. פקועות, דלעת מדברית. נפט, דבר שריחו רע, כדאמרינן בסדר יומא [ל"א ע"א] בא למדוד נפט אומר מדוד לעצמך שאין אדם רוצה לסייעו.
<h2>דף כז:</h2>
כל היוצא מן העץ וכו' מפרש בגמרא דפשתן אקרי עץ דכתיב (ותטמנהו) [ותטמנם] בפשתי העץ. וכתב ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל דוקא היוצא מן העץ שכותשין בו העץ עצמו ומנפץ אותו אין מדליקין בו אבל צמר גפן ודאי מדליקין בו לפי דאינו יוצא מן העץ אלא בתוך קליפה גסה הוא נברא כמו שהוא עם גרעיני הזרע. והקנבוס גם כן מן העץ עצמו שכותשין בו ומנפצים כמו הפשתן אפשר לומר שמדליקין בו כיון דדייק ונפיץ כמו הפשתן אף על פי שאינו כפשתן לענין כלאים. וכן העץ שקורין גינשט"א שכותשין אותה ומנפצין אותה כמו פשתן אפשר לומר גם כן שמדליקין בה או בפתילת הבגד שלה. אך אין ידוע אצלנו אם מושכת השמן ודולקת השמן יפה כמו הפשתן והקנבוס.
<h2>דף כח:</h2>
פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה, פירוש שקפלה כדרך שגודלין הפתילות ולא חרכה כדי שתדלק יפה טמאה. פירוש שבגד הוא ומקבל טומאה אם היו בו ג' על ג', ואין הקיפול מבטלה מתורת כלי כיון שלא הובהבה, ואין מדליקין בה כדמפרש בגמרא. רבי עקיבא אומר טהורה היא פירוש שהקיפול מבטלה מתורת כלי. וכתב ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל דפליגי לענין הדלקה משום דלא הובהבה דרבי אליעזר סבר שאין מדליקין בפתילה שאינה מהבהבת לפי שאינה דולקת יפה ורבי עקיבא סבר מדליקין, והלכה כרבי עקיבא. וכן כתב הבעל ההשלמה ז"ל, וכן כתב ה"ר מאיר שהלכה כרבי עקיבא שאינן צריכין להבהב את הפתילה לא בערב שבת ולא בערב יום טוב.
<h2>דף כט:</h2>
לא יקוב שפופרת של ביצה ויתננה על פי הנר פירוש קרושו"ל, בשביל שתהא מנטפת ויתקיים הנר שהשמן מטפטף תמיד בנר, והטעם גזירה שמא יסתפק הימנו דכיון שהקצוהו בנר חייב משום מכבה, ואפילו היא של חרס, פירוש אפילו השפופרת של חרס דמאיסה גזרינן. אבל אם חיברה היוצר מתחילה מותר, פירוש דליכא למיחש דבדיל מיניה, והוא הדין אם חיברה בעל הבית בסיד ובחרסית.
לא ימלא אדם קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכה, פירוש שיתן ראש הפתילה הב' בנקב לשאוב השמן ולהיות נמשך אחר הפתילה לראש הדולק, והטעם גם כן שמא יסתפק. ורבי יהודה מתיר, דלא גזרינן שמא יסתפק. וכתב הרי"ף ז"ל דלית הלכתא כרבי יהודה. ומייתי בגמרא, וצריכא דאי אשמעינן שפופרת בהא קא אסרי רבנן משום דלא מאיסא ואתי לאסתפוקי אבל בשל חרס אימא מודו לרבי יהודה צריכא. ואי אשמעינן של חרס אימא בהא קאמר רבי יהודה אבל של ביצה אימא מודה לרבנן צריכא. ואי (אמרי) [אשמעינן] בקערה בהא קאמרי רבנן משום דמספקא אבל בהני אימא מודו לרבי יהודה צריכא.
מפני שהוא מתיירא מפני עכו"ם, פירוש כגון פרסיים שאינן מניחין אור ביום אידם כי אם בבית עבודה זרה שלהם. ומפני לסטים. שלא יראו שום אדם בבית ויבואו עליו. ומפני רוח רעה שבאה אליו וכשאינו רואה נוח לו. או בשביל החולה שישן פטור. ומסקינן דשמעתא לפום סוגיא דגמרא שאם היה חולה שיש בו סכנה מותר לכבות לכתחילה אפילו לרבי יהודה. ואם היה חולה שאין בו סכנה אם כיבה לרבי שמעון פטור אבל אסור ולרבי יהודה חייב חטאת.
כחס על הנר, פירוש שלא יפקע. כחס על השמן, פירוש שלא יכלה לפי שצריך להדליק ממנו בתוך נר זה לאחר זמן. כחס על הפתילה, פירוש שלא תבער, וכיבה חייב חטאת, פירוש אם היה שוגג שנעלם ממנו שבת או איסור הכיבוי, ורבי יהודה היא דאמר מלאכה (שאינו) [שאינה] צריכה לגופה חייב עליה, דבכיבוי זה אינו צריך לגופו אלא צורך דבר אחר הוא שלא יפקע הנר ושלא יכלה השמן ושלא תבער הפתילה, דאין לך כיבוי הצריך לגופו אלא כיבוי של פחמים כשעושין הפחם וכיבוי של הבהוב הפתילה שעושין אותו להאחז בו האור כשירצו להדליק. רבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. פירוש כרבי שמעון סבירא ליה דאמר מלאכה (שאינו) [שאינה] צריכה לגופה פטור עליה, והכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן, ובהא אפילו רבי שמעון מודה משום דקא מתקן מנא, והיינו דקאמר טעמא מפני שהוא עושה פחם פירוש עושה אותה כפחם שמתכוין לכיבוי זה כדי להאחיז בו האור כמו שעושה העושה הפחמין וכיבוי זה ודאי צריך לגופו הוא ובהא כולי עלמא מודו דחייב.
<h2>דף לא:</h2>
על שלש עבירות וכו', הטעם בנדה לפי שקלקלה בחדרי בטנה תלקה בחדרי בטנה. ובשלשתן נותן טעם בגמרא דדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא אמר הקדוש ברוך הוא רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם, ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם, נשמה נתתי בכם וקרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימין אותה מוטב ואם לאו אני נוטל נשמה מכם. ובבראשית רבה נותן טעם למה נצטוו נשים באלה ג' מצוות לפי שחוה גרמה (לישפך) [לשפוך] דמו של אדם לפיכך (נצטווה) [נצטוו] בדם נדה, ואבדה האדם שהוא חלתו של עולם כלומר שלוקח מן האדמה ונתרם ממנה כחלה לפיכך נצטוית בחלה, וכבתה נרו של עולם כלומר שגרמה מיתה לפיכך נצטוו בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ואם לא תזהר בהן תמות בלא עתה. ובעינן בגמרא מאי שנא בעת לידתן, ומשני אמר רבא נפל תורא חדד סכינא, כלומר משל להדיוט שהפילו השור והרביצהו לשחוט הכל אומרים חדדו הסכין יפה עד שלא יקום ויהיה בו כח להשליך הסכין כך האשה באותה שעה הואיל ואתרע מזלה היא מוכנה לפורענות ולפקוד עוונה עליה.
<h2>דף לד.</h2>
ערב שבת עם חשיכה, פירוש שלא יאמר אותם קודם לזמן זה שמא ישכחו אותן בני הבית ולא יועיל מאמרו באמרם תמיד יש שהות ביום ומתוך כך יבואו לפשיעה וישכחו מעשותן. עשרתם, פירוש עשרתם פירותיכם לצורך סעודות שבת שאף אכילת עראי קובעת למעשה. עירבתם, פירוש עירובי חצירות ותחומין. והני תרי שייכי לממרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשאום, אבל בנר לא שייך למשאל דהא קא חזי אי אדליקו אי לא ולפיכך אומר להם בלשון ציווי הדליקו את הנר. ספק חשיכה, פירוש בין השמשות, אין מעשרין את הודאי, פירוש דתקונא מעליא הוא. ואף על גב דשבות בעלמא הוא קסברי גזרו על שבות בין השמשות. ואין מטבילין את הכלים, פירוש כדאמרינן במסכת יום טוב [י"ח ע"א] לפי שנראה כמתקן מנא. ואין מדליקין את הנרות, פירוש בספק חשיכה. ואיכא לאתמוהי כיון דאמרי אין מטבילין את הכלים דאינו אלא שבות כן שמעינן דאין מדליקין שהיא מלאכה גמורה, ופר"ש ז"ל דזו ואין צריך לומר זו קתני, פירוש בהא ודאי ספיקא דאורייתא היא וספיקא דאורייתא לחומרא. אבל מעשרין את הדמאי, פירוש לא דמי למתקן משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן. ומערבין פירוש עירובין. וטומנין את החמין. פירוש נותנין אותו בתוך קופה להיות חומו משתמר אבל לא להטמין ממש, שכך מפורש בגמרא שאין טומנין משחשיכה. נשלם פירוש המשנה. ירושלמי גבי הא דאמרינן ומערבין וטומנין את החמין הדא דתימא בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין דבר תורה הן עכ"ל.
והא דאמרינן דאין מדליקין את הנרות יש אומרים דאפילו על ידי עכו"ם קאמר, ואף על פי שהוא ספק חשיכה. ויש מתירין על ידי עכו"ם משום (שבת) [שבות] דאין שבות במקום מצוה, והדלקה ודאי מצוה גדולה היא. אי נמי משום דאמירה לעכו"ם שבות ודבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. ויש שואלין הא (דאמר) [דאמרינן] (בפסק) [בספק] חשיכה אין מדליקין נראה הא ודאי יום מדליקין אף על פי שהוא סמוך לחשיכה, ואמאי והא צריך להוסיף מחול על הקדש דבר תורה, וכי תימא דחשיכה הוא התוספת, זה ודאי אינו שמפני הספק הוא נאמר. ויש לומר שכיון שהתוספת אין לו שיעור מן התורה (ובכלל זה) [נכלל הוא] עם ספק חשכה, ולפיכך אין מדליקין את הנרות לעת כזאת.
